פלאפון תקשורת בע"מ נ' ספיר

החלטה

1.התנגדות לביצוע תובענה בגין חוב של המבקש בסך של 15,751 ₪ למשיבה, המוגשת באיחור של כעשרה חודשים מהמועד האחרון להגשתה.

במסגרת ההתנגדות צירף המבקש תצהיר קצר ומפנה בו הוסף סעיף אחרון המתייחס להארכת המועד ולפיו לא הוגשה ההתנגדות בגלל התדיינות עם החברה על מה שהם עשו למבקש, כדבריו.

מלבד כך, לא ניתנה כל התייחסות לאיחור בהגשת ההתנגדות.

בקשה כגון דא נדרשת לטעם מיוחד להצדקת האיחור, וודאי מקום שעסקינן באיחור כה כבד.

באשר לחשיבות ההקפדה על מועדים והרציונל הטמון בכך, אפנה לדברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות נ' פ"ש י-ם, פ"ד נה(4) 198:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב." (ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)

כן, אפנה לאמור נכוחה ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, מפי המשנה לנשיא, כב' הש' ש' לוין:

"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד."

אלא, שאין בפי המבקש כל נימוק, לא כל שכן טעם מיוחד, אשר יצדיק כאמור השתהות כה משמעותית בהגשת התנגדות, ויצוין כי כידוע טענה בדבר ניהול מו"מ אינה עילה להארכת מועד (מלבד העדר אסמכתא לניהול מו"מ כן ורציני מצד המבקש).

טעם מיוחד הנדרש על מנת להצדיק הארכת מועד, וודאי בנסיבות ענייננו ומשהמדובר בשיהוי כבד בהגשת הבקשה, עשוי להיות מקרה בו סוכלה היכולת להגיש את הבקשה עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה, או אירוע אחר שאינו צפוי מראש.

נסיבות ענייננו אינן עונות לאמור לעיל ולפיכך יש להורות על דחיית הבקשה ועימה דחיית ההתנגדות מטעם זה בלבד.

2.אף כי די באמור לעיל כדי לדחות את ההתנגדות, הרי שעל אף שעצם קיומה של הגנה מהותית לגופם של דברים אינה עולה כשלעצמה כדי טעם מיוחד, להשלמת התמונה במלואה מצאתי להתייחס גם לשאלת סיכוייו הלכאוריים של ההליך.

(לדרישה לפיה על הטעם המיוחד להתייחס למחדלי מבקש הארכה ולא להגנתו, ר' ד' בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' עשירית, בעמ' 88-90).

מלבד העובדה כי ההתנגדות מוגשת בתמיכת תצהיר קצר ומפנה, לגופו של עניין אין המבקש חולק על עצם ההתקשרות אלא מעלה טענה כללית וסתמית כי חלה "קפיצה" בחיוב בחודש השני להתקשרות, ומבלי לפרט כנגד איזה חלק מהחוב מוגשת ההתנגדות, ועל איזה יסוד.

ההתנגדות אף אינה כוללת למעשה התייחסות קונקרטית לרכיבים כאלה או אחרים בתנאי ההתקשרות.

כך, גם אין כל התייחסות לעובדה כי מירב החוב נובע למעשה מיתרת חוב בגין "ציוד", רכישת מכשירים – סך של 13,420 ₪ (מתוך 15,751 ₪), ואילו יתרת השיחות לתשלום עומדת על סך של 2,331 ₪ בלבד.

ר' האמור בתגובת המשיבה וכן האסמכתאות המצורפות לכתב התביעה ולתגובה.

יצוין, כי על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן, לא ניתנה ע"י המבקש תשובה עניינית לאמור בתגובת המשיבה, ולעניינים הטעונים תשובה בכלל.

לפיכך, בהעדר נימוק של ממש לאיחור הכבד בהגשת ההתנגדות, בצירוף להעדר טענות הגנה הראויות להתברר, אין מקום למתן הארכה ולפיכך הבקשה להארכת המועד והתנגדות נדחות.